הצבתו של בית הכנסת במיקום מרכזי בעיר משך אליו את כלל העיר המתהווה.  התכנון האדריכלי של בית הכנסת תמך בערך המרכזיות ויצר הנגשה וקשר ישיר בין הרחוב לבית הכנסת. מרחוב אלנבי ורחוב הר סיני [חזית מערבית ומזרחית] היו 4 כניסות לאולמות התפילה "בנימין" ויהודה" , 4 הכניסות פגשו גינות ציבוריות ברחוב אלנבי ורחוב הר סיני . בכל 4 הפינות של בית הכנסת היו גרמי מדרגות שהובילו למרפסות מקורות הצופות לרחוב וגרם מדרגות ראשי בחזית הצפונית אליו יכל הציבור להגיע מצפון, מזרח ומערב. עם השנים, הקשר הישיר בין הרחוב לבית הכנסת גרר פלישות של חסרי בית וסוחרים למבנה. עלה הצורך לצמצם את מידת חשיפתו לרחוב ולאפשר בקרה על הפוקדים את בית הכנסת. 

במסגרת ההרחבה של 1969 תוכננה חומה שתקיף את בית הכנסת, המרפסות נאטמו , הכניסות לאולמות התפילה נותבו דרך מרחב הכלוא בין החומה לבית הכנסת שהגישה אליהם דרך שערים שלרוב נעולים. הכניסה הראשית לבית הכנסת שונתה וכיום ניתן להגיע אליה ממזרח ומערב.

גן אלנבי היה בחזית המערבית של בית הכנסת הפונה לרחוב אלנבי . החזית בעלת שתי כניסות לאולמות התפילה.  בגן אלנבי הוצבו ספסלים, נשתלו עצים והמרחב איפשר שהות בסמוך לבית הכנסת ועל ציר אלנבי שוקק החיים.

גן אלנבי איפשר את פתיחותו של בית הכנסת כלפי הרחוב , למבנה הייתה נוכחות מרחבית שקיבלה עידון בצורה טבעית על ידי גן אלנבי. כיום כל החולף ברחוב אלנבי בסמוך לבית הכנסת חולף על פני חומת בטון מסיבית שמאחוריה "מסתתר" המבנה עצום המימדים והמסיבי.

הקשר בין רחוב אלנבי למבנה הוא קריטי להחזרת הקשר של המבנה לתושבים ולמשתמשים.