הקדמה

 

בשנת 1909, בסמוך להיווסדה של תל אביב (אחוזת בית דאז), התקבלה ההחלטה של אגודת "אחוזת בית" על הקמת בית הכנסת הראשון לעיר. היומרה הייתה גדולה - להקים בית כנסת שיאחד את שני הזרמים המרכזיים של היהדות, הזרם האשכנזי והספרדי, ושיהיה זה ל"בית הכנסת הגדול". כלומר, מלכתחילה יועד המבנה, להיות נקודת ציון דתית, לאומית ואורבנית.

בית הכנסת החליף שני מיקומים ובאחד מהם כבר הניחו אבן פינה. לבסוף המיקום נקבע על פי הקרבה למרכז הגאוגרפי של הישוב, על הרחוב המתהווה כמרכז המסחרי של העיר וכרחובה הראשי החדש של העיר- רחוב אלנבי. כמעט עשרה אדריכלים, מהטובים שחיו בארץ, השתתפו באופן ישיר או עקיף בניסיונות לתכנן אותו עד שלבסוף הוא תוכנן ונבנה תחת שרביטם של יהודה מגידוביץ ודב הרשקוביץ.להשלמת ולהגשמת המבנה נדרשו עוד 21 שנים. תלאות תכנוניות וקשיים הנדסיים דחו את השלמתו עד לשנת 1930. 

 

לאחר השלמתו הגיעו ימיו הגדולים. לעיר העברית הראשונה קם בית כנסת שמהווה נקודת ציון בכל קנה מידה שהוא. בתקופה זאת בית הכנסת שימש כמוקד לאירועים לאומיים לצד תפקידו כמרכז עירוני לתפילה וטקסי דת. תפקידו כמאחד זרמי היהדות לא צלח אך תפקידו כמאחד בין הלאומיות המתהווה לבין הדת העתיקה הפך אותו למוקד חשוב. 

בסוף שנות ה-40 התפללו בבית הכנסת כ-800 מתפללים קבועים. 

 

מהקמת המדינה התחילה דעיכתו האיטית של בית הכנסת. העיר התפתחה צפונה והשכונות הסמוכות התדלדלו, בית הכנסת הפך למיושן, גדול והוקמו בעיר בתי כנסת נוספים שאיחדו קהילות ספציפיות. לקראת אמצע שנות ה-60' חלה התדרדרות גם במצבו הפיזי. בית הכנסת איבד ממעמדו וממרכזיותו.

 

ב1969, תחת שרביטו של אדריכל אריה אלחנני, עבר המבנה הרחבה מסיבית על מנת להשיב את מרכזיותו ומעמדו של המבנה ועל מנת להצעיד את המבנה אל הקדימה. תוכנית שאפתנית לשנות את פניו באופן מוחלט יצאה לפועל, מסגנון אקלקטי מוניומנטלי הפך המבנה למוניומנטלי ברוטליסטי, מערכות מיזוג ענקיות הצעידו את המבנה לקידמה. ההרחבה כיסתה את המבנה הישן ועל פי דרישות המזמין ניתקה אותו מהרחוב. בית הכנסת הפך לקטדרלה מודרנית. אך ההרחבה לא החזירה את בית הכנסת אל ימי הזוהר שלו, אולי ההפך הוא הנכון, אומנם מצבו הפיזי והתיפקודי היה טוב יותר, אך העיר כבר שינתה פנייה הקהילה הדלדלה, בית הכנסת הסתגר בתוך עצמו.

 

היום כמעט 50 שנה אחרי השיפוץ וההרחבה של 1969 שוב מתעורר האזור. שוב יש חיפוש לקשר שבין המקום והלאום, בין החילוני והדתי, בין הלאומי והמקומי, בין המונימנטלי והנגיש.

 

איך מתאימים את המבנה, הסביבה, הסיפור, ההיסטוריה, האנשים, הרצונות והעתיד לכדי רעיון שממנו תנבע פעולה שבבוא היום תגדיר מחדש את בית הכנסת ? 

זאת השאלה שעמדה לנגד עיננו, זאת המשימה שלנו לתת הצעות ורעיונות.

באתר תמצאו הרבה אינפורמציה על המבנה, ההיסטוריה שלו וסביבתו. האתר בנוי כתהליך תכנוני אך הוא גם פתוח ומאפשר לכם לבחון את האפשרויות ולחוות דעה.

אנחנו הגענו לכמה מסקנות. אלו הגדירו את השלב הראשון המוצע להתערבות באתר, התערבות אורבנית והתערבות מינימאלית במבנה.

האם אנחנו צודקים? האם ישנן אפשרויות נוספות? נשמח לשמוע לשתף ולהשתתף.....